מכת שמש
הרומן החדש של איל אדר
שני זרים נפגשים באתר הכרויות וממשיכים לבית קפה. בהתחלה זה נראה אבוד – ומשם זה רק מתדרדר…
מכת שמש, הוא מסע מרתק על הקו המטושטש שבין אהבה לחקירה, על הבדיה כמלכודת וכחבל הצלה.
על מה שקורה כשאנחנו רואים סדרת מתח, ואז מגלים שאנחנו הדמות הראשית.
ראה אור ב-2025 בהוצאת תשע נשמות, בעריכת עודד וולקשטיין ואוריאל קון.
מכת שמש
מכת שמש – פתיחה
שני זרים נפגשים באתר הכרויות, וממשיכים לבית קפה. בהתחלה זה נראה אבוד, ומשם זה רק מתדרדר.
אביתר נוטה להתמכר לסדרות מתח. אם היה יכול, הוא היה גר בתוך אחת. ללארה לעומת זאת אין שום עניין בסדרות, יש לה מספיק מתח בחיים. היא עלתה לארץ כדי לברוח ממרטין, הגרוש שלה, אבל מהמחשבות עליו היא לא מסוגלת לברוח. גם לא בפגישה שלהם.
אביתר מרגיש לידה כמו בתוך סצנה מסדרה – העלילה לא צפויה, הדמויות פגומות. מהר מאוד משהו מתחיל להירקם ביניהם, ולהסתבך, מבלי שהם יודעים שבעולם של כל אחד מהם מוצפן המפתח למלכודת של האחר.
מכת שמש הוא מסע מרתק, על הקו המטושטש שבין אהבה לחקירה, על הבדיה כמלכודת וכחבל הצלה. על מה שקורה כשאנחנו רואים סדרת מתח, ואז מגלים שאנחנו הדמות הראשית.
מכת שמש – פתיחה
פרק ראשון – פגישה עיוורת
אני מקדים מעט, וברגע שאני מוצא שולחן פנוי ומתיישב, היא פורצת פנימה, לבושה חולצה מגוהצת מבד תחרה לבן שעליו רקומים פרחים כחולים וסגולים ומכנסי ג'ינס משופשפים, גם הם מגוהצים. היא מזהה אותי מייד ומצטרפת אליי, מבקשת להבין מי אני.
נפגשנו ברשת. מאתר ההיכרויות עברנו לכיכר רבין, לבית קפה. הכינוי שלה, לארה, נשמע לי מסתורי כאילו לקוח מסרט אפל, והייתי בטוח שבחיים האמיתיים יש לה שם סתמי.
יש לי תכונה כזאת, כששואלים אותי אני מרגיש מחויב לענות, גם אם לא מתאים לי. ובמקרה הזה במיוחד, כי זאת פגישת היכרות ראשונה ונראה שהיא מתעניינת, לפחות בהתחלה.
הרוכסן נכנע לבסוף, אך היא אינה מוציאה דבר, רק בוחנת את תכולתו של התיק. כף ידה נשלפת מתוכו, אצבעותיה נמשכות אל אחת משקיות הסטיביה שעומדות בתוך כלי חרס לבן במרכז השולחן. בלי להביט בה, בתנועה מדויקת, היא קורעת רצועה דקה מחלקה העליון.
מבטה מנסה לתפוס את אחת המלצריות, רוכסן תיק הצד שלה נתקע והיא נאבקת בו בלי לוותר. משהו מטריד אותה ואני משתתק, שוקע אל תוך התפריט כאילו כתוב בו הטקסט הכי מרתק בעולם.
לארה הוא שמה האמיתי. למה לה להשתמש בכינויים מטופשים, אפילו שכך מקובל באפליקציה? היא מסבירה לי שעלתה מאנגליה, והיא שותה תה עם חלב, ובאותה נשימה מספרת לי סיפור לא הגיוני, שמסעיר אותי ודוחה אותי, גורם לי לחמול עליה ומעיף לי את המוח!״
לדף הספר ›
לרכישה: תשע נשמות ›, 'עברית'›
קצת עלי
איל אדר למד ספרות ופילוסופיה לצד לימודי הנדסת חשמל, באוניברסיטת בן גוריון בנגב.
שירת ב-8200 כעתודאי, חי מספר שנים בשוויץ, חזר לארץ אך המשיך לפעול על הקו שבין ישראל לאירופה.
עבד עם גופי ממשלה ביטחוניים, ארגונים פיננסיים וחברות פארמה, כמומחה להגנת סייבר.
השתתף בפרויקטי מחקר של הנציבות האירופית, בנושאי הגנה על תשתיות קריטיות.
נכנס ויוצא בין עולמות שונים ומנוגדים, מחפש את הסינתזה, ותמיד – קורא וכותב.
איל אדר: "בכל פעם שהעזתי לגעת בהיסטוריה המשפחתית איבדתי את יכולת הכתיבה"
איל אדר משלב בספרו החדש בין ניסיונו בדייטים מופרכים ואובססיה לסדרת מתח. סיפור מורשת השכול האישי שלו ייאלץ להמתין
רונן טל
26 באוקטובר 2025
איל אדר שמע כל סיפור אפשרי מנשים שפגש באתרי היכרויות. נשים שחשפו היסטוריה טראומטית של פצעים ואכזבות, שסבלו מבני זוג שבגדו בהן או שנפלו קורבן לגברים שהשתלטו במרמה על חשבונות הבנק שלהן. לא פעם הווידויים האלה מכבים מראש כל ניצוץ רומנטי, אבל אדר למד להקשיב. "זה מנוגד לכל מה שכתוב במאמרים שמסבירים איך צריך להתנהג בדייטים, אבל כנראה שהכאב כל כך גדול עד שהן מרגישות שאם לא יפרקו אותו, הן לא יוכלו לפתח קשר חדש", הוא אומר. "יכול להיות שהן רוצות לבדוק אם אתה מסוגל להתמודד עם הסיפור שלהן כי אם הוא כל כך בוער בהן, הרי הוא יעלה מתישהו".
כשמגיע תורו אדר מספר להן על הכתיבה שלו, רק כדי לגלות שהנושא לא כל כך מעניין אותן. "הרוב היו רוצות לפגוש איש הייטק מצליח, כמו שהייתי פעם", הוא אומר. "לפני כמה שנים לקחתי סדנת כתיבה של ספרות רומנטית. אם בדירוג הגברים המבוקשים רופא חתיך ושרירי עם סטטוסקופ הוא הכי מבוקש — אז סופר הוא די בתחתית הרשימה. יש כאלה ששואלות, 'כמה ספרים תצטרך להוציא כדי להרוויח משהו?'"
טיול משפחתי של משפחת אדר: חיים, חנה, איל ודובי, 1967. "אחרי שאמא מתה, החברים שלה סיפרו לי שזה היה אקט של ייבום" צילום: אוסף ביתי
דייט אחד נצרב במיוחד בזיכרונו. האישה חשפה במהלכו סיפור כל כך מוגזם ואכזרי, שהוא גרם לאדר לתהות על תפיסת המציאות שלו עצמו. כדי לשמור על האנונימיות של האישה הוא נמנע מלתאר את פרטי הסיפור המדויקים, אבל מוכן לומר ש"היא האמינה שנעשה לה עוול נוראי — עוול שקשה לקבל שבאמת התרחש — אבל היא האמינה בו ללא פקפוק, עד שגם אני התחלתי להאמין בו אפילו שהרגשתי שהוא מופרך". כצפוי, הדייט לא הוביל לקשר אינטימי. "היא היתה כל כך לכודה על ידי הסיפור שלה, שהרגשתי שאין לה מרחב פנוי בשבילי — בשביל אף אחד".
דייט רומנטי שלא מתנהג לפי ההנחיות של יועצי זוגיות וסיפור מופרך וביזארי הם נקודת הפתיחה בעלילת הרומן של אדר, "מכת שמש" (הוצאת תשע נשמות). לארה היא אישה שעזבה את לונדון לטובת ישראל בניסיון להתמודד עם הפגיעה הרגשית שהסב לה הגרוש שלה ואבי ילדיה מרטין, גבר שמונע על ידי דחף אובססיבי למין מזדמן. אף שהיא נפרדה ממנו, זכרון הבגידה וההשפלה ממשיך ללפות בעניבת חנק את הנפש שלה ולא מאפשר לה להמשיך בחייה.
"לארה מתארת איך הם היו נכנסים למסעדה האיטלקית הביתית שלהם, שנמצאת בסמטה קטנה ליד המפסטד הית, והאקס שלה… היה קולט בעיניים מישהי שמכורה בדיוק כמוהו", כותב אדר. "המכורים למין הם שותפי סוד שמזהים זה את זה מרחוק… מספיק מבט אחד קצר, מחווה גופנית מהירה שתיעלם בתוך שבריר שנייה, אין סיכוי שתעלה עליה אם אינך חבר במועדון".
וכך, בכל פעם שהיה להם תיאבון לפסטה, בני הזוג היו קופצים למסעדה השכונתית, ותוך כמה דקות מרטין היה נעלם עם חברת המועדון התורנית בשירותים. הפעילות המינית שלו היתה כל כך תכופה ואינטנסיבית, שלא פעם מלאי נייר הטואלט היה נגמר.
טריילר הסדרה Hard Sun. כל כך הסעירה את הדמיון של אדר עד שהיה חייב לתפור סביבה ספר שלם
גם אביתר, השותף הגברי בדייט, מתחזק התמכרות שמשתלטת על חייו. במקרה שלו זו התמכרות לסדרת טלוויזיה בשם Hard Sun, סדרת מתח שלא הוקרנה בישראל וכל כך הסעירה את הדמיון של אדר, עד שהיה חייב לתפור סביבה ספר שלם. בסדרה שיצר ניל קרוס ("לותר") שני בלשים בלונדון חוקרים קנוניה ממשלתית להסתרת ראיות לאסון שצפוי להשמיד את האנושות. תוך כדי הם נאלצים להתמודד עם סוכני ביון מושחתים וגם עם החשד שכל אחד מהם עלול לבגוד בשני.
הסיפור המפותל סובל מחוסר סבירות קיצוני, ו"זו כנראה הסיבה העיקרית לכך שהסדרה לא הצליחה", אומר אדר. "אמרו שאין בה היגיון עלילתי, שהדברים לא מסתדרים. אבל דווקא הדברים שלא הסתדרו הדליקו אותי. הרגשתי שיש שם אמת שאני צריך לפענח".
עטיפת הספר. דייט רומנטי שלא מתנהג לפי ההנחיות של יועצי זוגיות וסיפור מופרך וביזארי הם נקודת הפתיחה צילום: עטיפת הספר עיצוב ואיור: חואנה קפלוטו / תשע נשמות
אף שכל אחד מהם לכוד בתוך עולם פרטי משלו, הדייט מוביל לצומת של אינטרסים והשניים מחליטים לטוס יחד ללונדון. לארה משכנעת את אביתר להתחזות לאקס שלה, ללבוש את בגדיו ולהגיע איתה למסעדה שבה מרטין צד את השותפות המיניות שלו; בזמן הפנוי אביתר מקווה לאתר גשר נידח על התמזה, שבו אירע רצח שהוא חייב לפתור. עם הזמן, כל אחד מהם יורש את האובססיה של האחר ומשתלט על סיפורו עד שהופך אותו לשלו.
"מכת שמש" הוא ספר שאפשר לבלוע בכמה שעות. אדר כותב בשפה צלולה וחסכונית, שלוכדת את הקשב של הקוראים ומעניקה אמינות פסיכולוגית לגרעין העלילתי הלא צפוי. זה ספר מאוד עכשווי, שמשקף רגע בתרבות שבו היכולת להבחין בין מציאות אמיתית למציאות מתווכת אינה ודאית, ואינטימיות בין בני אדם מאותגרת על ידי פלישה של עולמות פנטזיה. הגיבורים מערבבים בין דמיון ומציאות, ויחד עם זה מצליחים להתחבר לגרעין עמוק ואפל בזהותם בזכות הקשר שנוצר.
היסטוריה בלתי סבירה
זהו ספרו הרביעי של אדר, בן 66, שעשה את הקריירה שלו כיועץ בנושא אבטחת סייבר. קדמו לו קובץ הסיפורים "חיוכו של נער המעלית" (1994), הרומן "השיטה של קרלו" (2002) וספר הילדים "סבתא שטה בשמים" (2006) — כולם בהוצאת הקיבוץ המאוחד. כמו שגיבור הספר נמלט מהמציאות לטובת מסך הטלוויזיה, אדר מודה שכתיבת בדיון משמשת עבורו כאפיק של בריחה. כי את הסיפור האחד שהוא חייב לספר — סיפור חייו — הוא עדיין לא הצליח להעלות על הכתב.
"ניסיתי כמה פעמים, אבל בכל פעם שהעזתי לגעת בהיסטוריה המשפחתית, בחוויית הנעורים שלי, איבדתי את יכולת הכתיבה. כתבתי דברים בנאליים כמו שילד בן 11 יכתוב, לא יכולתי לכתוב כאדם בוגר", הוא אומר. לאורך רוב השיחה אדר שומר על טון ענייני, אבל ברגע הזה עיניו לחות מדמעות. "גם ההיסטוריה של המשפחה שלי מתאפיינת ברמה גבוהה של אי סבירות, אז אני מזדהה עם חוסר הפשר של המציאות. אולי אצליח לכתוב את זה בעתיד. עד אז אני בורח לסיפורים אחרים".
סבא של אדר, ארתור הרצוג, היה ראש תנועת מכבי בצ'כוסלובקיה, חבר קרוב של הוגו ברמן ומקס ברוד. ב–19 במרץ 1939, כמה ימים אחרי שהצבא הגרמני השתלט על המדינה, עלו הוא ואשתו וולסטה על הרכבת האחרונה שעזבה את פראג. בהמשך הגיעו לתל אביב. "הם גרו במנדלסון פינת שפינוזה, שכונה של עולים צ'כים, ישבו בקפה ורד בדיזנגוף, התלוננו שחם מדי, שיש יותר מדי זבובים ויותר מדי ערבים", הוא מספר.
בני הזוג התקשו לשחזר בתל אביב את החיים הנוחים שהכירו מפראג. ארתור לא מצא עבודה מתאימה, אשתו בישלה ארוחות צהריים לאנשים אחרים. רות, בתם הבכורה, נשלחה ללמוד בפנימייה בבן שמן, אבל כשהגיע זמנה של אחותה הצעירה, חנה, להמשיך בלימודים, נאמר לה שאין כסף והיא תצטרך לסייע בפרנסת המשפחה. "בגיל 13 אמא שלי התחילה לעבוד כעוזרת לתופרת לולה בר. היתה הולכת לעבודה בבוקר, חוזרת הביתה בצהריים בשביל לעזור לסבתא שלי לבשל, רצה בחזרה ללולה בר ובערב חוזרת לשטוף את הסירים".
חנה ויהודה כץ בגן העצמאות, בתקופת מלחמת השחרור. "היתה ביניהם אהבה גדולה" צילום: אוסף ביתי
בגיל 15 הכירה חנה את יהודה כץ, נער שתקן, מבוגר ממנה בשנתיים, שהסתיר סוד: הוא היה חבר באצ"ל. "היתה ביניהם אהבה גדולה, זו היתה נקודת אור בחיים הקשים של חנה", אומר אדר. האידיליה הסתיימה כאשר יהודה השתתף בניסיון שוד כושל בבנק עותמאן ברחוב בוסטרוס (היום רזיאל) ביפו יחד עם שלושה מחבריו. השודדים ניסו להימלט מהמשטרה, חלקם הוכו על ידי ערבים, שטרות הכסף התעופפו באוויר. יהודה נתפס עם אקדח בבית חרושת סמוך לכלי סניטציה. הוא היה בן 18. "בשביל סבא וסבתא שלי יהודה היה גנב. פושע", מספר אדר. "הסבא הסוציאליסט גילה פתאום שהבת הצייתנית והחרוצה שלו יוצאת עם טרוריסט מהאצ"ל. הוא חטף קריזה וגירש את אמא שלי מהבית".
הארבעה הובאו למשפט, ויהודה כץ נידון למאסר עולם שאותו ריצה בכלא עכו. פעם בשלושה שבועות חנה היתה נוסעת לבקר אותו, לוקחת אוטובוס לחיפה ומשם תופסת עגלה לבית הסוהר, מגניבה לו פתקים וקצת כסף בעזרת הרב אריה לוין, שכונה "רב האסירים".
בערך באותו זמן הגיע לכלא חיים אדר, גם הוא חבר באצ"ל. בלילה שבין 16 ל–17 באוגוסט 1946 הוא השתתף ב"ליל הגשרים", פעולה של הפלמ"ח והאצ"ל שבה הופצצו 11 גשרים במטרה לנתק את קווי האספקה של הבריטים. הוא נתפס ונידון ל–17 שנות מאסר. חיים אדר ויהודה כץ לא נפגשו קודם לכן, אבל עכשיו הם חלקו תא כלא אחד.
במאי 1947 פרץ כוח של האצ"ל ולח"י לכלא עכו. אסירים רבים נמלטו, אבל שישה מהם וגם שלושה לוחמים נהרגו. בין האסירים שנמלטו ושרדו היו גם יהודה כץ וחיים אדר. דרכיהם נפרדו אחרי הבריחה. כל אחד מהם הסתתר במקום אחר.
לאחר הקמת המדינה חנה הרצוג ויהודה כץ נישאו והתגוררו בצריף על גג בניין ברחוב השומר בתל אביב. ב–1950 נולד בנם דובי. "בפתק שיהודה הצליח להעביר לאמא שלי מהכלא הוא כתב: 'אני יושב בתא שלי ויש חרך ודרכו אני רואה שמים. אני יודע שיום אחד, כשהמדינה תקום, אני אטוס בשמים כטייס של חיל האוויר'", מספר אדר. יוצאי האצ"ל עדיין לא טוהרו מהעבר החתרני שלהם, וכץ הצליח להגשים את חלום הטיסה רק הודות לשתדלנות של חברי כנסת מתנועת החירות. הוא סיים את קורס הטיס השני בתולדות חיל האוויר כנווט.
אדר מחזיק בביתו בארכיון שכולל קטעי עיתונות שמדווחים על השוד בבנק ועל המשפט, מכתב שאמו כתבה ליהודה הכלוא, פתק שהוטמן בתוך עט ובו תיאר תקיפה אלימה של השומרים הערבים, זוג כרטיסי קולנוע שחנה רכשה לערב שבו התבצע השוד בבנק. העבר המשפחתי מתועד בקפדנות — גם בגלל הצורך להבין מה מבין הסיפורים שסיפרו הוריו בילדותו והיו נגועים בהרואיות סמיכה התרחש באמת, ומה עבר התאמות לצרכי נוסטלגיה.
האשמתי את המדינה
ב–6 באוגוסט 1953, בזמן טיסת אימון, התרסק מטוס מוסקיטו, שהמריא מבסיס חיל האוויר בחצור, מעל למפרץ חיפה. הטייס אוריאל אשל והנווט עודד שתיל נעלמו בלב ים. למחרת יצא מוסקיטו נוסף לחפש את השניים במקום האחרון שבו נראו. מסיבה כלשהי — יש יותר מגרסה אחת לתאונה — גם המטוס הזה התרסק לתוך המים. גופותיהם של הטייס אליעזר רייזנר והנווט יהודה כץ לא נמצאו. "בגיל 23 אמא שלי נותרה אלמנה עם ילד בן שלוש", מספר אדר. הוא מתאר אותה כאישה בעלת כוחות נפש נדירים, שהיתה נחושה להמשיך בחייה למרות האסון, להיות "חברמנית" בז'רגון של התקופה. "היא ויתרה על המגרש שהיא ויהודה קיבלו בשיכון הטייסים ליד רמת חן. כששאלתי אותה כעבור שנים למה, היא אמרה, 'לא רציתי שנשות הטייסים יקומו בבוקר ויראו אותי ויחשבו מה עלול לקרות לבעלים שלהן'".
עברו חמש שנים עד שהרב שלמה גורן התיר את חנה כץ מעגינותה. בינתיים, החברים הוותיקים מהאצ"ל הגיעו לבית המשפחה, להביע תמיכה ולהיזכר בצוותא בסיפורים משנות המחתרת. "אחד מאלה שהגיעו היה חיים, אבא שלי, שהיה סטודנט למשפטים", מספר אדר. "הוא התחיל לחזר אחריה. ניהל קרב ראש בראש מול בחור בשם גרשון גרא, שהיה אמן ובוהמיין. היא התלבטה ביניהם עד שהחליטה לטובת אבא שלי. כששאלתי אותה למה בחרה בו אמרה שידעה שהוא יהיה אבא טוב לדובי. אחרי שמתה החברים שלה סיפרו לי שזה היה אקט של ייבום. המונח 'המשפחה הלוחמת' לא היה מטפורה. האצ"ל היה משפחה, וזה היה טבעי שהיא תתחבר עם מישהו מהמשפחה".
איל אדר רכוב על כתפי אחיו דובי. "אף אחד לא שאל אותי איך אני מרגיש" צילום: אוסף ביתי
איל נולד כשדובי היה בן תשע. חיים אדר, הוא אומר, היה אבא טוב גם לבן הבכור של אשתו. "בבית לא דיברו הרבה על יהודה, אבל הנוכחות שלו היתה משמעותית ואבא שלי כיבד את זכרו. בכל יום שישי היינו נוסעים לאמא שלו בגבעתיים, ורק אחרי זה הולכים להורים של אבא שלי. בגיל חמש שאלתי למה יש לי שלוש סבתות ואמא שלי סיפרה לי על יהודה. לא הבנתי את זה עד הסוף אבל ידעתי שאנחנו משפחה לא רגילה".
כאשר דובי אדר — הוא נשא את שמו של אביו החורג — התגייס לצה"ל, הוא דרש מאמו לחתום על אישור שהיא מסכימה שישרת ביחידה קרבית אף שהיה בן שכול. "אמא שלי אמרה, 'ידעתי שאם לא אחתום אני אאבד אותו ממילא'. אני יודע שהיא הרגישה שהאשמתי אותה על כך שהסכימה שדובי יתנדב לקרבי. לא האשמתי אותה. האשמתי את המדינה. אני עדיין מאשים את המדינה שמאפשרת את החתימה הזאת. הורים לא יכולים לעמוד מול ילד שרוצה להיות חייל קרבי".
דובי התגייס לסיירת אגוז, עשה קורס קצינים וחזר ליחידה. החברים הטובים שלו היו יוסי דירהלי, בחור ענק מיפו שיצא לו מוניטין כחייל הכי חזק בצה"ל, ודוד אגמון, לימים תת אלוף ששירת כקצין צנחנים וחי"ר ראשי, ובשנים האחרונות התבלט בהפגנות נגד ההפיכה המשטרית. "הם היו מאוד מחוברים", אומר אדר, "חברים שבילו ביחד ועשו קטעים והתערבויות".
ב–31 בינואר 1971, סמוך ליום השחרור שלו, דובי השתתף בפשיטה על הכפר אל־חיאם בדרום לבנון כדי לחסל מחבלים. הוא נפצע באורח אנוש מצרור שנורה מתוך בית שהוא וחייליו הסתערו עליו. חברו הטוב, סגן דירהלי, חילץ אותו תחת אש, אבל בהמשך דובי מת מפצעיו. על פעולה זו הוענק לדירהלי עיטור העוז. בכך לא תמו עלילות הגבורה של החייל הכי חזק בצה"ל. בהמשך הוענק לו עיטור המופת, אחרי שחילץ רועה דרוזי משדה מוקשים בגולן.
"אחרי המוות של דובי אמא שלי בכתה יום, ואז היא תפסה את עצמה וחזרה להיות חברמנית", אומר אדר. "בשבילי זה היה הלם. הייתי קשור אליו, הערצתי אותו. תקופה ארוכה לא השלמתי עם המוות שלו. הייתי בטוח שיום יבוא והוא יגיע הביתה. לא הבינו אז שגם לאחים של חיילים שנפלו קורה משהו. אף אחד, מעולם, לא שאל אותי איך אני מרגיש. כל הזמן אמרו, 'תשמור על ההורים'".
דירהלי היה זה שסייע לו לעבור את התקופה הקשה. "בשבעה של אחי, כשכולם הלכו לכיוון היציאה, רציתי להישאר עוד קצת ליד הקבר. יוסי קלט אותי, הלך איתי ועמד מאחוריי בשקט והחזיק לי בצוואר. הוא היה מדהים. בכל פעם שביקר את הוריי היה לוקח אותי לסיבוב בג'יפ ומביא לי מתנה. בפעם האחרונה הוא שכח. אז הוא פירק את המראה מהג'יפ ונתן לי כמתנה".
אדר ניגש למזנון בסלון ומוציא ממנו את המראה. אחר כך הוא שולף משם גם את הקסדה שחבש אחיו בפעולה בלבנון. חור קטן מסמן את המקום שבו נורה. "יוסי הקים בעצמו אנדרטה לזכר אחי בצומת שיאון ("צומת הטנק", ר"ט). הוא היה בלתי מנוצח. אף אחד לא האמין שיכול לקרות לו משהו. אבל אז היתה הפגזה בקונייטרה והוא נסע ברכב לא ממוגן כדי לעזור לפצועים ורסיס קטן פגע לו בראש. אחרי שנהרג השם שלו התווסף לאנדרטה, לצד השם של אחי".
אמיץ בכתיבה
אדר, גרוש ואב לשלושה ילדים בוגרים, מתגורר בדירה במרכז תל אביב. במשך שנים הוא כמעט לא דיבר על מורשת השכול של משפחתו. "זה היה מורכב וקשה מדי, הסתכלתי על זה כעל סיפור שקרה למישהו אחר. רק עכשיו, לקראת הראיון, סיפרתי לחבר ותיק שלי, פסיכולוג. לא היה לו מושג".
יוסי דירהלי לצד האנדרטה לזכרו של דובי אדר. לאחר מכן נחקק גם שמו של דירהלי על אותה אנדרטה צילום: אוסף ביתי
הוא שירת ב–8200 ושבוע אחרי השחרור כבר היה בחו"ל. שש שנים חי בשווייץ, הקים חברה שיעצה לגופים גדולים בענייני אבטחת מידע. במלחמת המפרץ הראשונה חזר לארץ. "רציתי להיות עם ההורים שלי אפילו שהם אמרו שזו רק מלחמה קטנה, לא מתרגשים מקצת טילים".
בגלל העסקים הוא המשיך לנסוע הרבה לחו"ל. "אהבתי את התחום שלי, עולם הסוד שבו אתה מנסה להבין איך האקרים תוקפים, ולפענח את המחשבה החתרנית שלהם, אבל לצד זה כתבתי. היה לי קשר חם וממושך עם אהרן אפלפלד ויצחק אוורבוך אורפז".
ב–1999, כמעט 45 שנה אחרי האסון, הצליחה יחידת הנעדרים של חיל האוויר לאתר את שרידי המטוס של רייזנר וכץ לצד כמה פריטים אישיים: מצנח, אקדח פרבלום, אבזמי חגורה. בראיון שנתנה אז סיפרה חנה אדר: "היה לי ילד לגדל. מה יכולתי לעשות? השלמתי עם זה שהוא מת ושכנראה לא ימצאו את הגופה. 15 שנים לא יכולתי לאכול דגים. זה היה קניבליזם בשבילי. עד היום קשה לי לשחות עם שנורקל ומשקפי שחייה. אולי אני אראה משהו".
שנתיים אחר כך חנה מתה. דמותה מככבת בספר הילדים "סבתא שטה בשמים" שאדר פרסם. אביו חי שש שנים אחריה.
לפני כמה שנים אדר סגר את חברת הסייבר שלו והחליט להתמסר לכתיבה. "עד גיל 45 יכולתי לעבור בין העולמות, הקריירה המקצועית והכתיבה, אבל אז גיליתי שאני לא יכול לעשות את שני הדברים ואני חייב לבחור. חשבתי מה עדיף, להיות במצב כלכלי יותר טוב עוד עשר שנים או להיות חתום על ספר או שניים, והבחירה היתה ברורה. הורדתי את רמת החיים שלי. היום אני חי מאוד צנוע".
וכמו הגיבור ב"מכת שמש", התמכרות לסדרות היא לא דבר שזר לו. יש לו ידע אנציקלופדי על כל מה שהופק והוקרן בשנים האחרונות. "הסדרות מאפשרות לי לברוח מהסיפור המשפחתי כי לפעמים זה טו מאץ'. זה אסקפיזם, אבל אני קורא לזה אסקפיזם חיובי. כמו שההורים שלי ברחו להירואיות של תקופת המחתרות והמלחמה — אני בורח לסיפורים של אחרים".
פעם הוא הודה בפני אמו שלפעמים קשה לו עם הבחירה לא ללכת לקרבי. "אמיץ אתה יכול להיות גם בכתיבה", אמרה לו. "אבל מה זה לעומת האומץ שלה. אהבתי אותה והזדהיתי עם הכאב שלה וניסיתי להבין איך הצליחה לחיות עם כל מה שעבר עליה. תמיד אמרה שהדבר הכי גרוע זה להיות קוטרית". ובכל זאת, היו רגעים שבהם הצער היה כבד מדי. "כילד הייתי משחק על השטיח, והיא היתה סורגת בכורסה, והערב היה יורד ולא היה לה כוח להדליק את האור. ואז אני הייתי קם ומדליק את האור בשבילה".
